החלטה בתיק ת"ט 23773-02-11

התובע מחזיק בידו שיק בחתימת הנתבע ומשוך מחשבונו על סך 13,490 ש"ח, אותו הגיש לביצוע מחמת שחולל בהתקבל הוראת ביטול.

הנתבע ביקש להתנגד לביצוע השיק וטען בתצהירו כי השיק ניתן לפקודתו של צד ג', בהא עאסי (להלן: "בהא"). לדברי הנתבע, זמן קצר לאחר מתן השיק כאמור, הודיע בהא כי השיק נגנב או אבד ודרש שיק חליפי.

הנתבע האמין לבהא ומסר לו שיק אחר. הנתבע ביטל את השיק בבנק והודיע על אבדנו למשטרה.

בנסיבות אלה, טוען הנתבע כי השיק הגיע לידי התובע במרמה. בהא אף הודה בפניו כי הוא שמסר את השיק לתובע, למרות שטען כי השיק אבד.

יש להעיר, כי לתצהיר הנתבע צורפו אישורים על הפנייה למשטרה וביטול השיק,וכן תצהירו של בהא המאשר את דברי הנתבע. בהא לא התייצב לחקירה, אך ב"כ התובע ויתר על חקירתו.

הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי מסר את השיק דנא לבהא בגין עבודות שביצע האחרון עבורו.

הנתבע הכחיש כי טענת הגניבה מפי בהא, באה לאחר שבהא מסר את השיק לתובע ולעניין זה הוסיף: "איך הייתי נותן לו שיק אם אמר לי שנתן לחלפן?".

אם היה עוד ספק, הצהיר הנתבע בהמשך חקירתו הנגדית, כי לא ידע, בעת מתן השיק החליפי, שהשיק דנא מצוי בידי הזוכה, אלא הדבר נודע לו בדיעבד (ראה עמ' 2 שורות 2-7 לפרוטוקול).

ב"כ הצדדים חלוקים בשאלה אם יש מקום ליתן רשות להגן בנסיבות האמורות, כאשר בא כוח התובע טוען כי ממילא לא יוכל הנתבע להתגבר על אחיזתו כשורה של התובע, הן משום שלא טען כנגדה, ואף משהתברר כי ממילא קדם סיחור השיק לפגם הקנייני.

מנגד, סבור ב"כ הנתבע כי הוכח לכאורה שהנתבע נהג בתום לב ובאחריות. ההגנה עומדת לנתבע בפרט כאשר הוראת הביטול ניתנה 4 חודשים לפני תאריך פירעון השיק (לפי נספח ג' לתצהיר, הוראת הביטול לבנק ניתנה ביום 14.09.2010 בעוד שזמן הפירעון הוא 10.12.2010).

עוד מוסיף ב"כ הנתבע וטוען כי לא יכולה להיות מחלוקת שהשיק הגיע לידי התובע במרמה.

בנוסף נטען כי בשלב זה התובע לא הוכיח תביעתו, לא טען למתן ערך, וככל ובפיו טענות, עליו להפנותן לבהא.

שקלתי את דברי הצדדים ובאתי למסקנה כי רשות להגן תינתן לנתבע בשל שניים אלה:

האחד - לנתבע טענת הגנה טובה מאוד כנגד הצד הקרוב לשטר. טענה זו לא נסתרה והוכחה גם בתצהירו של בהא;

השני - ביטול השיק אכן נעשה כ-3 חודשים לפני זמן הפרעון ולפיכך, על פניו, לא נתונה לתובע זכות אוטומטית להיחשב כאוחז כשורה. יהיה עליו להוכיח את מועד הסיחור, את מתן הערך ואת תום הלב.

לא מן הנמנע כי יעלה בידיו להוכיח זאת בנקל, אולם בשלב זה זכאי הנתבע לכך שבקשתו תתקבל, ולו משום טענותיו כנגד בהא.

אין להתעלם מן העובדה כי דחיית ההתנגדות מחמת האפשרות להוכיח אחיזה כשורה, סוגרת את דלתות ביהמ"ש בפני הנתבע, והוא יאלץ להתמודד עם בהא בהליך נפרד.

מנגד, מתן אפשרות להתגונן לאור טענתו הטובה כנגד הצד הקרוב לשטר, פותחת לפניו את הדרך להגשת הודעת צד ג' כנגד בהא במסגרת ההליך דנא.

סבורני כי אף מטעם זה יש לקבל את הבקשה, שהרי יש להעדיף את הדיון ביחס לכל המעורבים כמקשה אחת.